<h1>שבלי הלקט הקצר דיני נדרים ושבועות סימן מ"ח</h1>
<h2>דף כג.</h2>
מצאתי בשם גאון אחד, מעשה באחד שהדיר קרובו ברבים ועל דעת רבים, ובלשון אח' הדיר על מנת שלא יהיה בו חרטה, והמודר היה עני, ונתחרט המדיר כי נכמרו רחמיו על קרובו שראה בחסרונו כי היה רגיל מתמול שלשום לזכות לו, מי אמרינן, כיון דקיימא לן לדבר מצוה יש לו הפרה הא נמי חשוב כדבר מצוה ויהא מותר לזכות לו. השיב, נראה לי, דלא חשיב הפרה לדבר מצוה אלא היכא דלא איפשר על ידי אחר, כגון ההוא דמקרי ינוקי דאדרי' רב אחא ואהדריה רבינא משום דליכא דדייקי כוותיה ולא איפשר לקיים אלא על ידי עצמו, ואם לא יפר הנדר תיבטל המצוה לגמרי. ועיקר טעם דנודר ע"ד רבים דאין לו הפרה יליף מקראי, כי נשבעו להם נשיאי העדה.
וכן השיב ר' אברהם ממושברגו, נראה שנדר על דעת רבים אין לו הפרה מפני שסלק עצמו מכל החרטות, וכל החרטות שיכולין להיות באותו נדר קיים, והוה ליה כאומר, איני רוצה שיהיה החרטה תלויה בי בנודר עצמו, אבל לדבר מצוה יש לו הפרה דמסתמא חרטת מצוה לא קיים, ודבר זה לא שייר לעצמו להתחרט. ולאו דוקא על דעת רבים, אלא אפילו על דעת יחיד, והאי דנקט תלמודא על דעת רבים, משום דמרה דשמעתתא הוה אמימר ונקט למילתיה בלשון דדעת רבים, דאע"ג דאיכא בהו תרתי לריעותא, דנידי וגם על דעת רבים, אפ"ה לדבר מצוה יש לו הפרה, ועוד משום מילתא, שאפילו אם היה רוצה להתיר יתבייש בדבר אחר שיודעין בו רבים, כדקיימא לן, דכל מילתא דמתאמרא באפי ביה תלתא לית בה משום לישנא בישא, ועל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת אין להזכיר בכאן, כי אין שייך לומר בו קיום ושום חרטה. ואמר, עוד נראה לי לפי עניות דעתי שאם אדם נודר על מנת שאינו מתחרט תנאו בטל, מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה.
